לפעמים כשאנו מגיעים למבוי סתום וחשים כי הזוגיות שלנו אינה כלל מה שציפינו ממנה אנו נוטים לא פעם להרים ידיים ולפרק את הבית שעליו עמלנו וחלמנו ימים כלילות.
מרבית הזוגות בישראל שהחליטו לפרק את הזוגיות פונים אל המסלול המוכר והידוע ומגישים תביעות גירושין לבית המשפט לענייני משפחה ו/או לבית הדין הרבני.
כדרך הטבע רבות הפעמים שאנו שוכלים את אחד ההורים ובגיל מסוים אף הופכים ליתומים או מאם או מאב אן משניהם.
לאחר טקס השבעה והאזכרה של החודש יש מקרים שבהם מוזמנים היורשים למעמד שנקרא "הקראת הצוואה" וכאשר אין צוואה מבקשים היורשים לחלק בניהם את ירושת הוריהם על פי חוק הירושה.
הפונדקאות הוא הליך שבו אישה "תורמת" את רחמה לביצית וזרע ומשמשת כאם פונדקאית לילוד ומסיימת את תפקידה למעשה בלידת התינוק ומסירתו להורים.
לא פעם שמעתם את המשפט הזה אני בטוחה, אני עצמי הגיתי אותו בפני לקוחות לא פעם שכן רבים המקרים שזוג אשר מחליט להתגרש אחד מהצדדים משנה את חברבורותיו כאילו היה נמר.
תורתנו מייחסת חשיבות גדולה מאד לטקס הנישואין והקידושין ולא סתם נאמר: "כי יקח איש אישה ולא אישה איש, מפני שדרכו של איש לחזר אחרי האישה שלוקחה ממנו, כאדם המחזרעל אבדתו שנאבדה לו".
